ביבליוגרפיה
Behrends, A., Müller, S., & Dziobek, I. (2012). Moving in and out of synchrony: A concept for a new intervention fostering empathy through interactional movement and dance. The arts in Psychotherapy, 39(2), 107-116.
Cohen, E. E., Ejsmond-Frey, R., Knight, N., & Dunbar, R. I. (2010). Rowers' high: behavioural synchrony is correlated with elevated pain thresholds. Biology letters, 6(1), 106-108
Haidt, J. (2012). The righteous mind: Why good people are divided by politics and religion. Vintage.
Haidt, J., Patrick Seder, J., & Kesebir, S. (2008). Hive psychology, happiness, and public policy. The Journal of Legal Studies, 37(S2), S133-S156.
Harel, K., Czamanski-Cohen, J., & Turjeman, N. (2021). The spiritual experience of Sufi whirling Dervishes: Rising above the separation and duality of this world. The Arts in Psychotherapy, 75, .101831
Hove, M. J., & Risen, J. L. (2009). It's all in the timing: Interpersonal synchrony increases affiliation. Social cognition, 27(6), 949-960
Margulis, L. (1970). Origin of eukaryotic cells. New Haven: Yale University Press.
Reddish, P., Fischer, R., & Bulbulia, J. (2013). Let’s dance together: synchrony, shared intentionality and cooperation. PloS one, 8(8), e71182
Seeley, T. D. (1989). The honey bee colony as a superorganism. American Scientist, 77(6), 546-553.
Shamay-Tsoory, S. G., Saporta, N., Marton-Alper, I. Z., & Gvirts, H. Z. (2019). Herding brains: a core neural mechanism for social alignment. Trends in cognitive sciences, 23(3), 174-186.
Chicago
Tarr, B., Launay, J., Cohen, E., & Dunbar, R. (2015). Synchrony and exertion during dance independently raise pain threshold and encourage social bonding. Biology letters, 11(10), 20150767. Chicago
Theiner, G., Allen, C., & Goldstone, R. L. (2010). Recognizing group cognition. Cognitive Systems Research, 11(4), 378-395
Yudkin, D. A., Prosser, A., Heller, S. M., McRae, K., Chakroff, A., & Crockett, M. J. (2022). Prosocial correlates of transformative experiences at secular multi-day mass gatherings. Nature Communications, 13(1), 1-13.
מוביל המחקר
ד״ר ניר ואפק
סינכרון בקבוצות אנוש
מאז התפתחות החיים נראה שיש נטייה לפרטים להתארגן יחד, החל מתאים, חיידקים, דבורים ועדר פרות. מה שנראה כתופעת טבע בבעלי חיים מתקשר מאוד לחיים החברתיים שלנו ככל שמעמיקה ההבנה לגבי תופעות בקבוצות, עד כי נטען כי אנשים נטמעים בקבוצות כדי להביא ליצירת יחידה החיונית לתפקוד ברמת הקולקטיב.
לרעיון שניתן להבין קבוצה כגוף העומד בפני עצמו, יש היסטוריה ארוכה במחשבה המדעית והאינטלקטואלית. עם זאת, במהלך המחצית השנייה של המאה ה-20, פרספקטיבה זו הועמדה בצל על ידי ראייה רדוקציונית ואינדיבידואליסטית יותר של החברה. כתוצאה מכך, הפרט טופל כיחידת הניתוח הבסיסית ומעשים חברתיים הצטמצמו למניעים ולפעולות של יחידים. לדוגמא, בהתאם לכך, רוב השיטות בפסיכולוגיה הקלינית מושפעות מאינדיבידואליזם ולכן רואים בפרט את המטרה העיקרית של הטיפול, גם כאשר מכירים בחשיבותם של קשרים חברתיים לרווחתו של הפרט.
עם זאת, בשנים האחרונות, תופעת הסינכרון, שבה שני אנשים או יותר מתאימים את דפוסי ההתנהגות שלהם לאורך זמן, החלה לעצב מחדש את ההבנה שלנו לגבי מבנים חברתיים. כיום סנכרון נתפס כתהליך ביולוגי מרכזי ליצירת קולקטיב והוכח כמשפר אלמנטים קריטיים כמו שיתוף פעולה, אמון ותחושת שייכות.
הפיסיקאי סטרוגאץ (2003 Strogatz) טען כי סינכרון הוא אולי אחד מהדחפים הנפוצים ביותר בטבע, המשתרע מהרמה התת-אטומית ועד לקני המידה הגדולים ביותר של היקום. נטייה אינהרנטית זו לסדר ספונטני בטבע אינה מתנגשת עם חוק האנטרופיה. ניתן לראות בלהקות של בעלי חיים, כמו ציפורים, גחליליות ודגים, שסנכרון מוביל להתנהגות מתואמת ואף לפעול כיחידה אחת על ידי חוקים מקומיים פשוטים בהיעדר גורם מתאם או מארגן ספציפי (ריכוזי). לפיכך, סנכרון הוא מופע של ארגון עצמי, שבו סדר ״מופיע״ (emerge) באופן ספונטני בתוך מערכת. סטרוגאץ מוסיף ואומר כי "מסיבה כלשהי אנחנו נהנים מסנכרון. אנו אוהבים לרקוד ביחד, אנו אוהבים לשיר ביחד."
במדעים הקוגניטיביים מצטברות עדויות לכך שטקסים דתיים מערבים רגשות ומוטיבציות כמו השתייכות, אמפתיה, וחיבור המעוררים על ידי מוסיקה, מקצבים, תיאום, וסינכרוניות על מנת ליצור סולידריות קבוצתית עם שיתוף פעולה אפקטיבי אפילו בין זרים. חלק מהחוקרים רואים בדת ובריטואלים את הציר שקושר סביבו את המערכת החברתית למין סופר-אורגניזם דרך פעילויות קבוצתיות מסונכרנות. היידט (Haidt) בעקבות דורקהיים מציע את הרעיון של "מתג הכוורת" (hive switch) המציע שטקסים יכולים לעורר מעבר בבני אדם ממצב של אינדיבידואל לתודעה קבוצתית קולקטיבית. חוקרים אחרים ייקראו לכך "היתוך זהויות". באמצעות תהליכים כאלה, תודעתו של הפרט יכולה להתרחב ממצב של פרספקטיבה מרוכזת בעצמה לתפיסה רחבה יותר, כחלק מקבוצה או למען מטרה משותפת. במהלך טקסים, המשתתפים חווים לעיתים קרובות מצב של "זרימה" (צ'יקסימיהאי) המלווה בתחושות של התמוססות למשהו הגדול מאיתנו ויראת כבוד. טקסים קולקטיביים אלו המבוססים על פעילות מסונכרנת מטפחים תחושת שייכות והתעלות, יוצרים קשרים משמעותיים ובכך תורמים להופעת קהילה.
